במהלך 20 השנים האחרונות באוניברסיטת ת"א מנסים להבין האם וכיצד ניתוח להסרת גידול סרטני ראשוני (לדוגמא גידול סרטני במעי הגס, בלבלב, או בשד) יכול לעיתים להעלות את הסיכון להתפתחות גרורות סרטניות, שתתגלינה חודשים או שנים לאחר ניתוח מוצלח. מסתבר שניתוח אכן יכול לעיתים לגרום להאצת והעצמת תהליכים גרורתיים, וזאת (בין היתר) דרך תגובות לחץ ודלקת של גוף החולה הנגרמות כתוצאה מהניתוח עצמו והשפעותיו הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות. מאחר והניתוח הינו הכרחי להצלת חיי חולי סרטן, יש להקטין או למנוע אפקטים לא טובים הקשורים בו, וזאת כדי לשפר את יעילות הניתוח ואת סיכויי המטופלים להחלים מסרטן.

 

לפי ממצאי המחקרים שלנו ושל חוקרים נוספים, בניסויים שבצעו במודלים בבעלי חיים ובבני אדם, מסתבר ש:

1) תקופת הזמן הקצרה שסביב הניתוח הינה בעלת משקל רב מאוד בהשפעתה על תהליכים גרורתיים שיתגלו שנים מאוחר יותר.

2) כל שינוי בגורמי הסיכון לתהליכים גרורתיים בתקופה קריטית זאת יכול לשנות את המאזן לכיוון אנטי-גרורתי ולמנוע לטווח ארוך את חזרת הסרטן.  במילים אחרות, בתקופת הזמן שסביב הניתוח יש לגוף סיכוי טוב יותר לעצור או להעלים תהליכים גרורתיים, ואם נעזור לגוף בשלב קריטי זה נוכל בקלות יחסית למנוע התפתחות גרורות עתידיות. אם הגוף נכשל בשלב זה, בעתיד יהיה קשה יותר להילחם בגרורות סרטניות.

3) מצאנו כי תגובות ספציפיות של דלקת ולחץ ניתוחי עומדות מאחורי האצת תהליכים גרורתיים ע"י הניתוח. באופן ספציפי א) העצמת תגובה סימפתטית ו ב) ויצור יתר של פרוסטגלנדינים (דרך האנזים COX2), מעבר לנחוץ בהקשר הניתוחי, מעצימים באופן סינרגטי תהליכים גרורתיים. חוקרים רבים ממוסדות יוקרתיים ברחבי העולם תומכים אף הם בממצאים אלו במחקריהם.

​

בעקבות תובנות אלו פיתחנו טיפול תרופתי המבוסס על תרופות קיימות, בטוחות, וזולות (דרלין ואתופן – או בשמם הגנרי פרופרנולול ואטודולק) שחוסם אפקטים לא רצויים של גורמי דלקת ולחץ. במחקר בבעלי חיים הראנו, בשישה סוגים שונים של סרטן, שהטיפול התרופתי שניתן סביב תקופת הניתוח מונע גרורות ומציל חיים לאחר הסרת הגידול הסרטני הראשוני. בעקבות הצלחות אלו עברנו לטפל בחולי סרטן באותו שילוב של תרופות.

​

לאחרונה סיימנו בישראל שני מחקרים קליניים, אחד בחולות סרטן שד והשני בחולי וסרטן מעי, בהם מצאנו שהגידולים הסרטניים שהוסרו בניתוח בקרב המטופלים בתרופות היו בעלי פוטנציאל גרורתי מופחת (בדומה למה שנמצא במחקרים בבעלי חיים), וזאת לפי אנליזה מולקולרית של הגידול הסרטני. חשוב לציין שהטיפול התרופתי, גם ללא קשר לניתוח, עשוי להאט את התפתחות של מוקדים גרורתיים קיימים. בנוסף, במחקר שסיימנו בחולי סרטן מעי נמצא כי אצל קבוצת המטופלים בתרופות הייתה ירידה באחוזי הישנות של סרטן לאחר 5 שנים (2 מתוך 16 מבין המטופלים, מול 9 מתוך 18 בקבוצת הביקורת) מה שמדגים שהטיפול התרופתי אכן עשוי למונע חזרה של גרורות סרטניות.

 

​